יש בישראל הרבה מרצי מוטיבציה, ורובם טובים.
הבעיה היא שאחרי שלושים הרצאות כאלה הקהל כבר מכיר את המבנה. היה קשה, התאמצתי, הצלחתי, וגם אתם יכולים. אנשים מוחאים כפיים ושוכחים עד יום שני.
אני מרצה מוטיבציה עם סיפור אישי שלא בנוי ככה, כי הוא לא נגמר טוב מהתחלה. שמי ליאור רוזנטל. שיחקתי כדורגל במכבי חיפה ובמכבי תל אביב, הייתי קפטן נבחרות הנוער והאולימפית של ישראל, וזכיתי לשחק גם בנבחרת הבוגרת. בגיל 29 פציעה סיימה את הקריירה, ואז התמכרתי להימורים ואיבדתי כמעט את הכל. את המשפחה כמעט, את הכסף לגמרי, ואת עצמי לזמן ארוך.
היום אני נקי תשע עשרה שנה, ואת המסע המלא כתבתי בעמוד נפרד.
מרצה מוטיבציה שמספר גם את החלק שלא מספרים
ההרצאה נמשכת כחצי שעה ואחריה שאלות פתוחות, והיא לא בנויה כסיפור הצלחה. היא מתחילה בפסגה, ממשיכה לנפילה כולה, ועוברת להחלמה בלי לקצר אותה ובלי להפוך אותה לנוסחה. מה שנשאר בסוף הוא לא סיסמה אלא הבנה אחת פשוטה, שאדם לא אחראי לכל מה שקרה לו אבל אחראי לחלוטין למה שהוא עושה מכאן.
זה נשמע קטן. זה לא.
הרוב המוחלט של הרצאות ההשראה מדלג על החלק האמצעי, כי הוא לא נעים. אני לא מדלג. אני מספר מה קורה כשאתה יושב במכונית מחוץ לבית שלך ולא מסוגל להיכנס, כי אין לך מה להגיד לאישה שלך על הכסף שנעלם באותו ערב.
זה החלק שבו הקהל שותק. ואז, אחרי שהם היו איתי שם, המהלך של החזרה תופס אחרת לגמרי.
למה סיפור נפילה עובד טוב יותר מסיפור הצלחה
מוטיבציה שנשענת על הישג יוצרת מרחק, ומוטיבציה שנשענת על נפילה יוצרת זיהוי. אף אחד בקהל לא היה קפטן נבחרת, אבל כמעט כולם מכירים את התחושה שמשהו התפרק להם ושהם לא בטוחים שהם יידעו לבנות אותו מחדש.
זו הסיבה שההרצאה עובדת גם על אנשים שאין להם שום קשר להימורים.
מנהל שהחברה שלו קרסה. עובד שעבר פיטורים בגיל חמישים. הורה אחרי גירושים. אף אחד מהם לא ישווה את עצמו לספורטאי שזכה בדאבל, אבל כולם יבינו בדיוק את מה שקרה אחרי.
ויש עוד קבוצה שמזדהה חזק, ולא צפיתי אותה מראש. ספורטאים בפרישה. השילוב של זהות שנלקחת ביום אחד, לוח זמנים שמתרוקן וגוף שכבר לא במרכז, הוא בדיוק מה שעברתי, והוא לא קשור בהכרח להימורים. זה קהל שההרצאה מדברת אליו ישירות, וזה רלוונטי למועדונים שמלווים שחקנים בסוף הדרך.
יש לזה גם צד שאני נזהר בו. אני לא מבטיח לאף קהל שהם יצאו מהאולם ויעשו שינוי. אני לא יודע לעשות את זה ואף אחד לא יודע. מה שאני כן יודע זה שאנשים ניגשים אליי אחרי, ושחלק מהשיחות האלה ממשיכות.
ויש עוד סיבה שסיפור נפילה עובד, והיא פחות רגשית ויותר מעשית. אדם ששומע סיפור הצלחה לומד מה לעשות. אדם ששומע סיפור נפילה לומד לזהות. הוא מקבל את הרצף, מהרגע שהכל עוד נראה בסדר ועד הרגע שהתמוטט, וזה נשאר איתו כתבנית. מרצה מוטיבציה שמדלג על החלק הזה משאיר את הקהל עם השראה בלבד, וההשראה מתאדה תוך יומיים. התבנית נשארת.
ומה שנתפס אצל אנשים הוא לרוב לא הפאנץ' של הסוף, אלא פרט קטן מהאמצע.
מרצה מוטיבציה לכנסים, לימי גיבוש ולאירועי ארגון
ההרצאה מתאימה לכנסים, לימי גיבוש, לימי רווחה, למפגשי הנהלה ולאירועי פתיחת שנה. היא מתאימה כמעט לכל אירוע שבו רוצים שמשהו יישאר עם הקהל אחרי שהאוכל נגמר, והיא לא דורשת שום ידע מוקדם בנושא התמכרות.
מה שכן שווה לחשוב עליו זה המיקום ביום.
הרצאה כזו אחרי ארוחת צהריים כבדה עובדת פחות טוב מהרצאה שסוגרת יום או פותחת אותו. אני אומר את זה בשיחת התיאום ולא אחרי, כי הפרט הזה משנה יותר ממה שנדמה.
היא מתאימה גם להעברה בזום, אם כי מול קהל מרוחק החלק הרגשי דורש עבודה אחרת, ואני אומר את זה בכנות למי ששואל.
שאלה מתבקשת היא אם מרצה מוטיבציה מתאים גם לקהל קטן. לדעתי כן, ולפעמים אפילו יותר. באולם של חמש מאות איש יש אנרגיה, ובחדר של עשרים יש שיחה. מפגש הנהלה מצומצם מייצר שאלות שאף אחד לא היה שואל מול מיקרופון ומול כל החברה.
ארגונים שרוצים דווקא את הזווית של התמכרות בסביבת עבודה, ולא הרצאת השראה כללית, ימצאו אותה בעמוד ההרצאה לארגונים ולמקומות עבודה.
מה זו לא
זו לא הרצאה טיפולית, וזו לא סדנה. אני קואצ'ר מוסמך, בוגר בית הספר למאמנים ״שילובים״, ומכור נקי שמלווה מכורים ומשפחות, אבל על הבמה אני מרצה ולא מטפל. אני לא מאבחן אף אחד בקהל ולא מבטיח לאף אחד תוצאה.
וזו גם לא הרצאה קלה, וכדאי לדעת את זה מראש.
יש בה חלקים קשים, ויש בה גם הומור, אבל היא לא נגמרת בתחושה מרוממת וריקה. היא נגמרת בשקט מסוים. למזמינים שמחפשים בידור טהור לאירוע חברה עדיף לחפש במקום אחר, ואני אומר את זה בשיחה הראשונה כדי לחסוך לשנינו זמן. עדיף שתדעו את זה עכשיו ולא שבוע לפני האירוע, כשכבר אין למי לפנות ואין מה לשנות בתוכנייה.
וזו גם לא הרצאה שאפשר לקצר לעשרים דקות בלי שתיפגע. כשמבקשים ממני לקצר, אני מסביר למה זה לא עובד. החלק שעושה את העבודה הוא האמצע, וכשמקצרים, האמצע הוא הראשון שנופל. מה שנשאר זה פסגה ותהילה, בדיוק ההרצאה שלא רציתי להעביר.
ודבר אחרון שקשור לאחריות. בכל קהל של מאה איש יושבים, סטטיסטית, כמה אנשים שהנושא נוגע להם ישירות. לכן אני תמיד משאיר בסוף כתובת לפנייה, גם בהרצאה שהוזמנה כהרצאת השראה ולא כהרצאה על התמכרות.
איך מזמינים
הפנייה ישירה אליי, בטלפון או בוואטסאפ. מה שעוזר לי לתת תשובה מהירה זה איזה אירוע, כמה משתתפים, ומה אתם רוצים שיישאר עם הקהל בסוף.
את המועד ואת התנאים נסגור בשיחה.
עוד דבר ששווה לומר בשיחה הראשונה: מה בא לפני ההרצאה ומה אחריה. הרצאה שמגיעה מיד אחרי מצגת תוצאות רבעונית עובדת אחרת לגמרי מהרצאה שסוגרת ערב. זה נשמע פרט קטן, והוא קובע כמה מהתוכן באמת נשאר.
ארגונים שמחפשים מרצה בנושא התמכרויות במובן הרחב יכולים לקרוא על כך בעמוד הנפרד, ואת כל מסגרות ההרצאה ריכזתי בעמוד ההרצאות.
שאלות נפוצות
ההרצאה מתאימה גם לקהל שלא מתעניין בהימורים?
כן, וזה רוב הקהלים שמזמינים אותה. הנושא הוא נפילה וחזרה, וההימורים הם הסיפור הספציפי שלי. אנשים שעברו קריסה עסקית, פיטורים או משבר אישי מזדהים עם החלק המרכזי בלי שום קשר לתחום.
כמה זמן נמשכת ההרצאה?
כחצי שעה, ואחריה שאלות פתוחות כמה שרוצים. עדיף להקצות שעה, כי חלק השאלות נוטה להתארך.
ההרצאה מתאימה לאירוע חברה קליל?
תלוי מה אתם מחפשים. יש בה הומור, אבל היא לא בידור והיא נוגעת בחלקים קשים. אם המטרה היא אווירה קלילה בלבד, כדאי לחשוב על משהו אחר, ואני אומר את זה בשיחה הראשונה.
אפשר להעביר את ההרצאה בזום?
כן. מול קהל מרוחק החלק הרגשי דורש עבודה אחרת, וההרצאה מותאמת לכך מראש.
אתה מבטיח שהקהל ייצא ויעשה שינוי?
לא, ואני לא מכיר אף אחד שיכול להבטיח דבר כזה. מה שאני יכול לומר זה שאנשים ניגשים אליי אחרי ההרצאה, ושחלק מהשיחות האלה ממשיכות.
לתיאום הרצאה
אם אתם מארגנים כנס, יום גיבוש או מפגש הנהלה ומחפשים מרצה מוטיבציה שהסיפור שלו אמיתי ולא מלוטש, תתקשרו אליי ל־054-4511111 או שלחו הודעה בוואטסאפ. שיחה אחת מספיקה כדי להבין אם זה מתאים לאירוע שלכם.
ואם הגעתם לעמוד הזה בשביל עצמכם או בשביל מישהו קרוב, ולא בשביל להזמין הרצאה, יש לאן לפנות. רופא המשפחה מפנה למרפאה לגמילה מהתמכרויות בקופת החולים אם זה דחוף עכשיו ולא מחר בבוקר, ער״ן עונים ב־1201, בכל שעה, בעילום שם ובחינם.
אני לא מטפל ואני לא תחליף לטיפול. ואם בא לכם לדבר גם עם מישהו שהיה שם, אני כאן.