פרישה מספורט והתמכרות

אצל רוב האנשים שאני מלווה, ההתמכרות לא התפרצה כשהכל היה בשיאו. היא התפרצה אחרי. פרישה מספורט היא אחת מנקודות השבר שאני רואה שוב ושוב, וכמעט לא כותבים עליה בעברית.

אצלי זה קרה בדיוק ככה. שיחקתי במכבי חיפה ובמכבי תל אביב, הייתי קפטן נבחרת הנוער והנבחרת האולימפית וזכיתי לשחק בנבחרת הבוגרת. ואז הגיעה פציעה שסיימה את הקריירה, לא בהחלטה שלי, ומה שהיה קודם משחק בצד הפך לדבר היחיד שנשאר.

היום אני נקי תשע עשרה שנה. אני קואצ׳ר מוסמך ומכור נקי, לא מטפל מוסמך, וכל מה שכתוב כאן מגיע מהמקום הזה ולא מספר לימוד.

למה פרישה מספורט היא נקודת שבר

כי היא לא אירוע אחד. באותו חודש נעלמים המבנה, הזהות, הקבוצה והאדרנלין, ארבעתם יחד. אצל אדם רגיל כל אחד מהם היה משבר בפני עצמו, ואצל ספורטאי כולם מגיעים יחד ובלי הכנה.

המבנה הוא הראשון שנופל. ספורטאי מקצועני חי לפי לוח קשיח, שעת אימון, שעת ארוחה, שעת שינה, משחק בשבת. וביום שאחרי הפרישה אין שום דבר שמחייב אותו לקום בשעה מסוימת.

הזהות כואבת יותר. הבן אדם היה שחקן מגיל שש. זה מה שאמרו עליו בשכונה, זה מה שכתבו בעיתון, וזה מה שהוא ענה כל חייו לשאלה מה אתה עושה. ואז אין תשובה.

ולא מדובר רק בגאווה. המקצוע הזה מגדיר גם את מי שאתה פוגש, גם את מה שאתה אוכל, גם את השעה שבה אתה הולך לישון וגם את מה שאנשים אומרים עליך כשאתה נכנס לחדר, וכשכל זה נעלם באותו חודש נשאר אדם שצריך להמציא את עצמו מחדש בגיל שבו רוב חבריו כבר עשו את זה מזמן.

מה בדיוק נעלם באותו יום

הקבוצה נעלמת מהר יותר ממה שאנשים מדמיינים. עשרים בחורים שראית כל יום במשך שנים ממשיכים בלעדיך כבר בשבוע הבא, וזה לא מרושע, זו פשוט קבוצה. הטלפונים מתמעטים אחרי חודש. ההרגשה הזאת אמיתית ואף אחד לא מכין אותך לקראתה.

והגירוי, זה החלק שהכי קשה להסביר למי שלא היה שם. אחרי משחק אמיתי מול קהל אמיתי, הגוף מוצף. ואז הכול נגמר, וביום שלישי בבוקר אין שום דבר שאפילו מתקרב לזה.

כאן נכנס ההימור. בלי הזמנה.

הוא נכנס למקום שהתפנה, והוא מספק שלושה דברים באותה שנייה. הוא נותן דופק, הוא נותן לוח זמנים, והוא נותן משהו לחכות לו. במשך תקופה זה באמת עובד, וזו הסיבה שקשה לעצור. פירקתי את המנגנון הזה לעומק בעמוד על למה הימורי ספורט ממכרים.

פרישה מספורט בגלל פציעה היא סיפור אחר

מי שפורש בגיל ובתכנון מקבל שנתיים להתכונן. מי שפורש בגלל פציעה מקבל טלפון.

ההבדל הזה קובע הכול. פרישה מתוכננת מאפשרת ללמוד משהו, לפתוח עסק, להתחיל להיות מאמן. פרישה כפויה משאירה אדם בן שלושים עם גוף שנשבר, עם חוזה שנגמר, ועם תחושה שמשהו נגזל ממנו.

ואז מגיע הכעס. ואיתו הבושה, כי מבחוץ כולם אומרים לו כמה יפה הייתה הקריירה, והוא מרגיש שהוא נכשל.

זה השילוב שאני פוגש הכי הרבה. לא עצב, אלא כעס ובושה יחד, ואת שניהם קל מאוד להשתיק באמצעות משהו שמייצר עוררות. אצל אחד זה הימור, אצל שני זה אלכוהול, ואצל שלישי זו עבודה כפייתית שנראית מבחוץ כמו הצלחה.

וצריך לומר את זה במפורש, כי אני לא רוצה שמישהו יקרא את העמוד הזה ויחשוב שמדובר רק במשבר תעסוקתי. כשהמצב נמשך שבועות, ומלווה בחוסר תקווה או במחשבות שעדיף בלעדיי, זה כבר לא רק פרישה. זו מצוקה שדורשת גורם מקצועי, עכשיו ולא בעוד חצי שנה. ער״ן עונה ב-1201 בכל שעה, בחינם ובעילום שם.

צריך לומר גם את הצד השני. הרבה מאוד ספורטאים עוברים את הפרישה מספורט בשלום, בונים חיים חדשים ולא מפתחים שום התמכרות. אני לא מתאר גזירת גורל, אני מתאר תקופה שבה הסיכון גבוה יותר.

איך זה נראה מבחוץ ולמה אף אחד לא עוצר

התקופה שאחרי פרישה מספורט היא כנראה היחידה בחיים שבה אפשר לתפקד רע במשך חודשים ולקבל על זה הבנה מכולם. הסביבה לא מזהה את זה כמשבר, כי הכול נראה הגיוני. הבן אדם פרש, אז ברור שהוא בבית. הוא לא ישן, אז ברור, הוא בלי לוח זמנים. הוא עצבני, אז ברור, הוא מתגעגע.

כל התנהגות מקבלת הסבר סביר, ולכן אף אחד לא שואל.

מה שכן צריך להדליק נורה אדומה זה שינוי בכסף. הימור אחרי פרישה מסוכן במיוחד מסיבה מעשית, כי לרוב יש בחשבון סכום סיום קריירה, והוא נראה כמו כרית שאפשר להישען עליה. אני מכיר את המחשבה הזאת מקרוב. "יש לי זמן ויש לי כסף, אז אני אחזיר את זה בקלות."

הסימנים עצמם דומים לכל התמכרות להימורים ופירטתי אותם במדריך על סימנים שמישהו קרוב אליכם מהמר. אצל פורש יש רק כיסוי טוב יותר, כי כולם ממילא מצפים שהוא יהיה לא בסדר תקופה.

ואם החוב כבר נוצר, סדר הצעדים חשוב יותר מהמהירות. על זה כתבתי במדריך על חובות מהימורים.

מה שעוזר בשנה הראשונה

הדבר הראשון הוא מבנה, ומהר. לפני הכול. לא קריירה חדשה ולא ייעוד, פשוט לוח זמנים. שעת קימה קבועה, תנועה גופנית בשעה קבועה, כמה שהגוף מרשה אחרי הפציעה ובתיאום עם מי שמטפל בה, ומחויבות אחת בשבוע למישהו אחר. הגוף של ספורטאי יודע לחיות בתוך מסגרת, וכשאין מסגרת הוא מחפש אותה איפשהו.

הדבר השני הוא לדבר עם מי שעבר את זה. קבוצות תמיכה למכורים להימורים הן המשאב הזמין והחינמי ביותר לקהל הזה, וזה לא מקרי שהן בנויות כקבוצה. פסיכולוג טוב יכול לעזור מאוד, ואני לא בא במקומו. אבל יש הבדל בין להסביר למישהו מה זה אובדן זהות לבין לשמוע מבן אדם שאיבד את שלו ובנה לעצמו זהות חדשה.

אני מדגיש את זה כי הרבה פורשים מסרבים לפנות לטיפול מסיבה אחת. הם חושבים שזה מה שעושים אנשים שנשברו, ושהם אמורים להיות חזקים יותר. זה בדיוק ההרגל המקצועי שעזר להם על המגרש ופוגע בהם ביום שהוא נגמר. לשחק עם כאבים זו תכונה טובה בספורט. בחיים שאחריו זו הדרך הבטוחה להגיע לרופא מאוחר מדי.

הדבר השלישי הוא להגדיר את הכסף לפני שהוא נהיה מפתה. סכום סיום קריירה שיושב זמין בחשבון חוזר יותר מדי פעמים בראש. הפרדה בסיסית, בליווי יועץ פיננסי או רואה חשבון, מפחיתה חלק גדול מהסיכון. זה לא ייעוץ פיננסי, וכדאי לעשות את זה מול איש מקצוע.

והדבר הרביעי, שהוא הכי קשה, הוא להפסיק להתייחס לפרק הבא כאל פרס ניחומים. זה לקח לי שנים.

שאלות נפוצות

כמה זמן נמשכת התקופה המסוכנת אחרי פרישה?

זה משתנה מאדם לאדם ואין כאן מספר שאני יכול להתחייב עליו. מה שאני רואה זה שהשנה הראשונה היא הרגישה ביותר, ושהתקופה מתארכת אצל מי שפרש בפתאומיות ובלי מסגרת חדשה.

הבן שלי פרש והוא בסדר, רק ישן הרבה ולא יוצא. זה נורמלי?

תקופת התאוששות של כמה שבועות היא טבעית. אם ההסתגרות נמשכת מעבר לזה, אם הוא מפסיק ליהנות מדברים שאהב, ואם הוא מדבר על עצמו כנטל או אומר שאין טעם, זו כבר לא רק פרישה. שינה מרובה והסתגרות הן גם סימנים מוכרים של דיכאון, ולכן שיחה עם רופא המשפחה או פנייה לער״ן ב-1201 היא הצעד הנכון. גם אם אתם לא בטוחים, עדיף לשאול.

מה יכולה קבוצה או התאחדות לעשות בשביל מי שפורש?

להישאר בקשר בשנה הראשונה, וזה בערך הכול. שיחה אחת בחודשיים ממישהו מהמועדון מרככת מאוד את התחושה שנמחקת ביום שהחוזה נגמר, והיא לא עולה כלום. את המסגרת הרחבה לזה כתבתי בעמוד על מה מועדון ספורט יכול לעשות.

ספורטאי שפרש בכבוד ובתכנון גם הוא בסיכון?

פחות, אבל לא מחוסן. גם פרישה מתוכננת לוקחת את המבנה ואת הקבוצה, והיא עדיין דורשת החלטה יזומה מה בא במקומם.

למה דווקא הימורים ולא משהו אחר?

כי הם זמינים בטלפון בכל שעה, כי הם מייצרים עוררות מהירה, וכי אצל ספורטאי הם נתפסים כשימוש בידע מקצועי ולא כהימור. לא כל פורש יגיע לשם, וחלק מגיעים דווקא לאלכוהול או לעבודת יתר.

אפשר להתחיל טיפול לפני שהמצב מידרדר?

כן, וזה העיתוי הכי טוב. פנייה בתקופת המעבר, לפני שנוצר חוב, מקצרת בדרך כלל את הדרך, ואצל חלק זה עדיין לוקח זמן. אפשר לבקש מרופא המשפחה הפניה לטיפול בהתמכרויות, והמסלול המדויק משתנה בין הקופות. המידע הרשמי נמצא באתר משרד הבריאות.

כמה זה נפוץ בכלל?

אין בישראל מחקר שמודד ספורטאים פורשים בנפרד, ואני לא מתכוון להמציא אחד. מה שקיים הוא התמונה הכללית, ולפי משרד הבריאות, מספר המכורים להימורים בישראל מוערך בין 150,000 ל-250,000 איש, שהם בין 1.5% ל-4% מהאוכלוסייה הבוגרת.

אם אתם שם עכשיו

אם אתם קוראים את זה כמה חודשים אחרי שהכל נגמר, אני יודע בערך איך זה מרגיש. לא הפרישה עצמה, אלא השקט של יום שלישי בבוקר.

אני מלווה ספורטאים לשעבר, מהמרים ובני משפחה, בשיחה אישית. אני קואצ׳ר מוסמך ומכור נקי, לא מטפל מוסמך, לא פסיכולוג ולא עובד סוציאלי, ואני לא תחליף לטיפול מקצועי. אפשר לקרוא איך נראה תהליך גמילה מהימורים בפועל, שלב אחר שלב.

השיחה דיסקרטית ולא מחייבת. 054-4511111, בטלפון או בוואטסאפ.

ואם אתם במקום שבו המחשבות הולכות למקום קשה, ער״ן ב-1201 עונה מסביב לשעון, בחינם ובעילום שם.