הימורים במועדון ספורט, מדריך למנהלים

המועדונים שפונים אליי מגלים שיש להם בעיה של הימורים במועדון ספורט ביום שבו עולה שם של שחקן בשיחה פנימית, ולא לפני. באותו רגע אין החלטה כתובה, אין איש קשר מוגדר, ואין תשובה לשאלה למי מתקשרים.

זה החלק שאפשר לפתור מראש, והוא לא עולה כמעט כלום. ישיבה אחת, דף אחד.

אני כותב את זה כמי שהיה בצד השני. שיחקתי במכבי חיפה ובמכבי תל אביב ובנבחרת ישראל, התמכרתי להימורים, והיום אני נקי תשע עשרה שנה ומלווה מכורים ומשפחות. אני קואצ׳ר מוסמך ומכור נקי, לא מטפל מוסמך, וזה בדיוק מה שקובע את גבולות התפקיד שלי מול מועדון.

הימורים במועדון ספורט, מה באחריות המועדון ומה לא

כשמדברים על הימורים במועדון ספורט, השאלה הראשונה היא של מי הבעיה. מועדון אינו גורם מטפל ולא צריך להיות. בעיניי התפקיד של המועדון מסתכם בשלושה דברים, וכל אחד מהם בשליטתו המלאה. לייצר סביבה שבה מותר לדבר, לדעת לאן להפנות, ולהחליט מראש מה קורה לשחקן שמרים יד.

מה שכתוב כאן הוא הניסיון שלי מהשטח ולא ייעוץ משפטי. את החובות שחלות על המועדון בפועל קובעים היועץ המשפטי שלו והדין, לא אני.

מה שלא באחריותו הוא לאבחן, לטפל, או להחליט אם לשחקן יש התמכרות.

והבלבול בין השניים הוא הסיבה שמועדונים קופאים ברגע האמת, כשמנהל שמעולם לא הוכשר לזה מוצא את עצמו יושב מול בחור בן עשרים ואחד ומנסה להחליט בשתי דקות אם הוא מדבר עכשיו כמנהל, כמעסיק או כאדם. מנהל שחושב שהתפקיד שלו הוא לפתור את הבעיה, יעדיף לא לפתוח אותה בכלל. מנהל שיודע שהתפקיד שלו הוא רק לפתוח דלת ולהצביע על כתובת, מסוגל לפעול באותו יום.

יש כאן גם סתירה מובנית שאי אפשר להתעלם ממנה. שחקן שהסתבך צריך לפנות בדיוק לאותו ארגון שמחזיק את החוזה שלו, ושיכול להשעות אותו. כל עוד הסתירה הזאת לא נפתרה, אף שחקן לא ידבר.

שלוש ההחלטות שצריך לקבל לפני שיש מקרה

ההחלטה הראשונה היא מי איש הקשר. אדם אחד, בשם, שאינו חלק מהצוות המקצועי ואינו מדווח למאמן על תוכן שיחה. אם איש הקשר הוא מי שקובע מי משחק בשבת, אין שיחה.

וצריך לומר את הסייג במפורש, במיוחד במחלקות נוער. כשמדובר בקטין יש חובות דיווח בחוק, ואת הגבול הזה מבהירים מראש, לפני השיחה הראשונה ולא אחריה. שחקן שיודע מראש איפה עובר הקו נשאר בתוך השיחה. שחקן שמגלה את הקו באמצע, לא.

ההחלטה השנייה היא לאן מפנים בחוץ. המסלול הציבורי מתחיל אצל רופא המשפחה ומגיע למרפאה לגמילה מהתמכרויות בקופת החולים, והמידע הרשמי מרוכז באתר משרד הבריאות. לצידו יש ליווי פרטי וקבוצות תמיכה. את הרשימה הזאת מכינים פעם אחת ושומרים.

ההחלטה השלישית היא מה קורה לשחקן שמרים יד מיוזמתו. זו ההחלטה שאף אחד לא אוהב לקבל, והיא היחידה שבאמת משנה התנהגות. אם שחקן לא יודע מה יקרה לו, הוא ישתוק.

נסו לחשוב על זה מנקודת המבט שלו. הוא בן עשרים, יש לו חוזה, יש לו סוכן, יש לו הורים שגאים בו, ויש לו חוב שהוא לא מסוגל להגיד בקול. ההחלטה אם לפתוח את הפה מתקבלת אצלו על סמך ניחוש לגבי מה שיקרה אחר כך, ואם אין לו שום מידע, הניחוש תמיד יהיה הגרוע ביותר.

צריך להגיד את זה ישר. אני לא ממליץ למועדון להתחייב מראש שלא יהיו השלכות, כי יש תקנונים ויש חובות משפטיות שאני לא הכתובת להן. מה שכן אפשר לנסח הוא הבדל ברור בין מי שפנה בעצמו לבין מי שנתפס, ולהגיד את זה בקול לפני שיש מקרה.

מה עושים ביום שבו עולה שם

לא פותחים בשאלה כמה. היא מזמינה הגנה ומספר קטן בהרבה מהאמת, ואחרי שנאמר מספר נמוך קשה מאוד לחזור אחורה.

פותחים במה שראו, בארבע עיניים, בלי הצוות ובלי קהל. שיחה כזאת לא מתנהלת במסדרון ולא אחרי אימון קשה.

לא מכסים חוב לפני שיש תהליך. תשלום חוב בלי טיפול קונה כמה שבועות של שקט ומחזיר את השחקן לנקודת ההתחלה עם רשת ביטחון חדשה. אם החוב הוא לאדם פרטי ולא לאתר, ואם מעורבים בו לחץ או איומים, זה כבר עניין לעורך דין ובמקרה הצורך למשטרה, ולא נושא שמועדון סוגר לבד. את הסדר הנכון פירטתי במדריך על חובות מהימורים.

ולא מודיעים לאף אחד שלא חייב לדעת. דליפה אחת בתוך מועדון הורסת את האפשרות שהשחקן הבא יפנה.

וזה לא תיאורטי. שחקנים מדברים ביניהם הרבה יותר ממה שמנהלים מדמיינים, ומקרה אחד שטופל בשקט ובכבוד שווה יותר מכל הרצאה, בדיוק כמו שמקרה אחד שדלף סוגר את הנושא בקבוצה לשנים.

הכשרה של הצוות המקצועי

רוב המקרים של הימורים במועדון ספורט שהגיעו אליי התגלו מאוחר, ויש לזה סיבה מבנית. הצוות רואה את השחקן שש פעמים בשבוע, ובכל זאת מגלה אחרון. הסיבה פשוטה. ההימור לא מופיע קודם בביצועים אלא בחיים שמסביב, ורוב מה שמופיע נראה כמו התנהגות רגילה של בחור צעיר.

הלוואות קטנות מחברים לקבוצה, פעם אחת ואז עוד פעם. טלפון שלא יורד מהיד בארוחת קבוצה. התחמקות מיציאות משותפות בלי סיבה שמסתדרת. עצבנות אחרי משחקים שאין לה קשר לאיך שהוא עצמו שיחק.

אף סימן לבדו לא מוכיח כלום. הצטברות של כמה מהם באותו שחקן ובאותה תקופה היא סיבה לשאול, לא אבחנה.

יש עוד שכבה שמועדונים מפספסים, והיא נוגעת דווקא לשחקנים שבסדר. חבר לקבוצה שרואה מה קורה מלווה כסף, מכסה עליו, ולא מספר לאף אחד, כי בחדר הלבשה לא מלשינים. את המשפט שמשחרר את החבר הזה צריך להגיד בקול, ורצוי מהבמה. לפנות לעזרה בשביל חבר זו לא הלשנה.

את הרקע המלא על מה שמייצר את הסיכון מלכתחילה כתבתי בעמוד על למה ספורטאים מקצועניים מהמרים, ועל ההקשר המקומי בעמוד על הימורים בכדורגל הישראלי.

מניעה מול קבוצות הנוער ומול ההורים

מניעה עובדת רק כשהיא מקדימה את הכסף. בקבוצות הנוער הסיכון קיים לפני החוזה הראשון, ולכן שיחה שמתחילה רק בבוגרים מגיעה מאוחר. מגיל ארבע עשרה בערך אפשר לדבר על איך זה מתחיל, על אפליקציות ועל מה שקורה בקבוצות סגורות.

ההורים הם הקהל שהכי צריך את זה והכי פחות מקבל. הורה לשחקן צעיר עסוק בדקות משחק ובחוזה, והכסף שנכנס פתאום לחשבון של בן שמונה עשרה כמעט אף פעם לא נמצא בראש סדר העדיפויות שלו. על זה כתבתי בנפרד בעמוד על שחקן צעיר עם משכורת גבוהה.

הימורים במועדון ספורט, איך בונים תוכנית שנתית

תוכנית שעובדת היא לא פרויקט, היא שלושה מפגשים ומסמך אחד.

מפגש לשחקנים בתחילת עונה, כשנכנסים שחקנים חדשים ונחתמים חוזים ראשונים. מפגש נפרד לצוות המקצועי על זיהוי ותגובה. מפגש שלישי להורים של מחלקת הנוער. ולצידם דף אחד שמפרט מי איש הקשר ולאן מפנים.

את שלושת המפגשים אני בונה למועדוני ספורט ולקבוצות נוער בשלוש מתכונות נפרדות, כי זה לא אותו חדר ולא אותה שיחה. מול שחקנים אני לא מטיף ולא מאיים, אני מספר מה עבר עליי.

המספרים בישראל מטפסים בלי קשר לספורט. לפי משרד הבריאות, מספר המכורים להימורים בישראל מוערך בין 150,000 ל-250,000 איש, שהם בין 1.5% ל-4% מהאוכלוסייה הבוגרת. לא מצאתי מחקר ישראלי שמודד ספורטאים בנפרד, ואני לא מתכוון להמציא אחד.

שאלות נפוצות

כמה זמן לוקח לבנות מדיניות כזאת?

ישיבה אחת. שלוש ההחלטות ורשימת ההפניות נסגרות בשעה, והחלק הארוך הוא רק להחליט מי איש הקשר ולוודא שהוא מבין שהוא לא מדווח על תוכן שיחה.

המועדון קטן ואין לו תקציב. מה המינימום?

דף אחד עם איש קשר וכתובות הפניה, ושיחה אחת בשנה לשחקנים. זה כבר משנה את הסיכוי שמישהו יפנה לפני שהחוב גדל.

מה קורה אם שחקן ניגש למרצה אחרי המפגש ומספר על עצמו?

אני מקשיב ולא מדווח למועדון. את ההפניה אני נותן למסלול המקצועי. מה שנאמר בשיחה כזאת שייך לשחקן, וזה בדיוק התנאי לכך שהיא תתקיים. הסייג היחיד הוא קטינים, כי כשמדובר בקטין יש חובות דיווח בחוק, ואת הגבול הזה אני מבהיר מראש מהבמה.

האם מותר למועדון לחייב שחקן להיבדק?

זו שאלה משפטית ולא שאלה שלי, וכדאי להעביר אותה ליועץ המשפטי של המועדון ולארגון השחקנים. מהניסיון שלי, כפייה מייצרת הסתרה ולא פתיחות.

מתי העיתוי הנכון במהלך העונה?

תחילת עונה, ולא מיד אחרי אימון. זה הרגע שבו נכנסים שחקנים חדשים, נחתמים חוזים ומשתנה המצב הכספי של חלק מהשחקנים.

מה עושים כשהשחקן מכחיש לגמרי?

לא מתעמתים ולא מציגים ראיות כמו בחקירה. אומרים מה שראו, אומרים שהדלת פתוחה, ונשארים בקשר. ההכחשה היא חלק מהתמונה ולא סתירה שלה.

לתיאום שיחה עם המועדון

אם אתם מנהלי מועדון, ראשי מחלקת נוער או מאמנים, ואתם קוראים את זה כי כבר עלה שם בשיחה פנימית, אל תחכו שזה יגיע לדקות משחק.

מה שעוזר לי לתת תשובה מהירה זה איזו קבוצה, איזה גיל, ומי יושב בחדר, שחקנים, צוות או הורים. את המועד ואת התנאים נסגור בשיחה.

054-4511111, בטלפון או בוואטסאפ.

ואם הגעתם לעמוד הזה כשחקן או כהורה, המסלול המקצועי פתוח לכם דרך רופא המשפחה ודרך המרפאה לגמילה מהתמכרויות בקופת החולים., ובמצוקה דחופה ער״ן עונה ב-1201 בכל שעה, בחינם ובעילום שם.