שחקן צעיר עם משכורת גבוהה ומלכודת ההימורים

הצירוף של שחקן צעיר והימורים מתחיל כמעט תמיד ברגע אחד ספציפי, והוא לא הרגע שאנשים מדמיינים. זה לא ההימור הראשון. זו המשכורת הראשונה.

בחור בן שמונה עשרה מקבל לחשבון סכום שאבא שלו לא ראה בגיל הזה, ואף אחד לא הסביר לו מה עושים איתו.

אני יודע איך זה נראה מבפנים. שיחקתי במכבי חיפה ובמכבי תל אביב, הייתי קפטן נבחרת הנוער והנבחרת האולימפית וזכיתי לשחק בנבחרת הבוגרת. פציעה סיימה לי את הקריירה, ההתמכרות לקחה את השאר, והיום אני נקי תשע עשרה שנה.

שחקן צעיר והימורים, למה החוזה הראשון הוא נקודת הסיכון

החוזה הראשון יוצר שלושה שינויים באותו חודש. נכנס כסף שאין לו ייעוד, נפתח פער בין השחקן לבין החברים שלו מהשכונה, ומופיעה תחושה חדשה שהחיים סודרו. שלושת הדברים האלה יחד הופכים סכום כסף לדבר שקל מאוד להמר עליו.

הכסף הזה לא נתפס ככסף שנצבר. הוא נתפס ככסף שמגיע, ולכן הפסד שלו הוא לא אובדן אלא עיכוב.

זה ההבדל שקובע את הכול.

מי שחסך שנתיים בשביל עשרת אלפים שקל יודע כמה שעות הם שווים. שחקן צעיר לא יודע, כי הכסף שלו לא נמדד בשעות אלא בחתימה. וכשמספר מפסיק להיות מקושר למאמץ, הוא הופך לנקודות במשחק.

צריך לומר את זה בהגינות. שחקן צעיר והימורים זה לא סיפור שנגמר רע מאליו, ורוב השחקנים הצעירים יעברו את השנים האלה בלי שום בעיה. אני לא כותב את זה כדי להפחיד הורים, אלא כדי שמי שכן נמצא בסיכון לא יגלה את זה שלוש שנים מאוחר מדי.

מה קורה לכסף כשאין לו שום מבנה

בלי הוראת קבע, בלי חיסכון ובלי אדם אחד שמסתכל על החשבון, כל שקל הופך לזמין. וכסף זמין בגיל תשע עשרה, בתוך שלוש עד חמש שעות ריקות בין אימון בוקר לאימון ערב, הוא חומר גלם להימור.

תוסיפו לזה את הדבר שהכי קשה להסביר למי שלא היה שם. שחקן חי בסביבה שבה תוצאות ספורט רצות על כל מסך, וכל שיחה בחדר ההלבשה נוגעת בשאלה מי ינצח את מי. ההימור לא נכנס לחיים שלו מבחוץ. הוא כבר בפנים, בתור בילוי, וכשמישהו בקבוצה פותח אפליקציה באוטובוס בדרך למשחק חוץ ומראה לכולם כמה הוא הרוויח על משחק שממילא צפו בו יחד, אף אחד באותו רגע לא חושב שהוא צופה בתחילת סיפור.

את המנגנון המלא פירקתי בעמוד נפרד על למה ספורטאים מקצועניים מהמרים, ושם אני מסביר גם למה דווקא הידע המקצועי של השחקן עובד נגדו.

מה שראיתי עובד אצל שחקנים שליוויתי הוא פשוט מאוד, ואף אחד כמעט לא עושה אותו. להפריד את הכסף ביום שהוא נכנס. חלק שנכנס לחיסכון סגור, חלק להוצאות החודש, וסכום קבוע שאפשר לבזבז בלי לתת דין וחשבון. שחקן שיש לו סכום בזבוז מוגדר לא מרגיש שמנהלים אותו, וזה מה שמחזיק את ההסדר לאורך זמן. זה לא ייעוץ פיננסי, וכדאי לבנות את זה מול מי שמבין בכסף.

שחקן צעיר והימורים בשוק האפור

השוק המוסדר הוא לא המקום שבו נגרם רוב הנזק שאני רואה. הנזק האמיתי נמצא באתרים שרשומים בחו״ל ובקבוצות סגורות בוואטסאפ ובטלגרם, שבהן אין תקרה, אין זיהוי, ואפשר להמר באשראי.

ההבדל הוא לא בסכום. הוא בשאלה מי מחזיק את החוב.

מהמר בשוק המוסדר מפסיד את מה שיש לו. מהמר בשוק האפור מפסיד גם את מה שאין לו, ואז החוב עובר לאדם פרטי במקום למערכת. מהרגע הזה השחקן כבר לא מתמודד עם הימורים, הוא מתמודד עם לחץ. הוא מפחד, המשפחה לא יודעת, ומישהו בחוץ מחזיק עליו משהו.

זה הרגע שבו הורה שמגלה כדאי שיתייעץ לפני שהוא משלם, עם עורך דין או עם גורם מקצועי, ולא אחרי. הסדר הנכון של הצעדים כתוב במדריך על חובות מהימורים, ובקצרה, תשלום חוב בלי תהליך גמילה קונה כמה שבועות של שקט ומחזיר את השחקן להתחלה עם רשת ביטחון חדשה.

המספרים בישראל מטפסים בלי קשר לספורטאים. לפי משרד הבריאות, מספר המכורים להימורים בישראל מוערך בין 150,000 ל-250,000 איש, שהם בין 1.5% ל-4% מהאוכלוסייה הבוגרת. לא מצאתי מחקר ישראלי שמודד ספורטאים בנפרד, ואני לא ממציא אחד.

הסימנים שרואים במועדון ובבית

על המגרש זה מופיע אחרון ולא ראשון. שחקן מתפקד חודשים ולפעמים שנים אחרי שההימור יצא משליטה, ובדיוק בגלל זה גם המועדון וגם ההורים מגלים מאוחר.

מה שמופיע קודם נראה כמו התנהגות רגילה של בחור צעיר. הלוואות קטנות מחברים לקבוצה, פעם אחת ואז עוד פעם. טלפון שלא יורד מהיד בארוחה. התחמקות מיציאות משותפות בלי סיבה שמסתדרת. עצבנות אחרי משחקים שאין לה קשר לאיך שהוא עצמו שיחק. ובבית, ציוד יקר שנעלם, בקשות הלוואה שמגיעות עם סיפור מסודר מדי, וסכומים קטנים שנעלמים מהארנק.

אף סימן לבדו לא מוכיח כלום. ארבעה מהם באותו חודש זה כבר משהו אחר.

יש עוד דבר שכמעט אף אחד לא לוקח בחשבון, והוא נוגע דווקא לשחקנים שכן בסדר. חבר לקבוצה שרואה מה קורה נמצא בעמדה בלתי אפשרית, כי הוא מלווה כסף, הוא מכסה עליו, והוא לא מספר לאף אחד כי בחדר הלבשה לא מלשינים. אני אומר את זה בכל פעם שאני נכנס למועדון. לפנות לעזרה בשביל חבר זו לא הלשנה, והחבר הזה הוא לרוב האדם היחיד שיכול לקצר את הסיפור בשנים.

הרשימה המלאה נמצאת במדריך על סימנים שמישהו קרוב אליכם מהמר. ההבדל אצל שחקן הוא שיש לו כיסוי מצוין. הוא בכושר, הוא ממושמע, והוא מגיע לאימונים בזמן.

מה שעושים ביום שבו עולה חשד

אל תפתחו בשאלה כמה. היא מזמינה מיד הגנה ומספר קטן בהרבה מהאמת, ואחרי שנאמר מספר נמוך קשה מאוד לחזור אחורה.

תפתחו בלשון פשוטה, במה שראיתם ולא במה שהסקתם. "ראיתי שיצאו סכומים מהחשבון ואני רוצה להבין" זה משפט טוב. "אני יודע שאתה מהמר" זה משפט שסוגר את השיחה.

ההורים שראיתי שהצליחו לא עשו את זה דרך המאמן, והצוותים שהצליחו לא עשו את זה מול הקבוצה. שיחה כזאת עובדת רק בארבע עיניים, בלי קהל ובלי אולטימטום באותה נשימה.

ותצפו לזה שהפעם הראשונה לא תעבוד. כמעט תמיד יש הכחשה, לפעמים כעס, ולפעמים גרסה מוקטנת של האמת שנועדה לסגור את הנושא. זה לא אומר שטעיתם ולא אומר שנכשלתם, זה אומר שהשיחה נפתחה. מה שקובע הוא מה שאתם עושים בשבועיים שאחריה, כשהנושא כבר על השולחן ואי אפשר להוריד אותו ממנו.

ואל תתנו לעצמכם להיות אלה שמאבחנים. התפקיד שלכם הוא לפתוח דלת, לא לקבוע מה יש מאחוריה. ואם השחקן קטין, חשוב לדעת שיש בחוק חובות דיווח, ושמבהירים את הגבול הזה מראש ולא אחרי שנאמר משהו. המסלול המקצועי מתחיל אצל רופא המשפחה ובמרפאה לגמילה מהתמכרויות בקופת החולים, והמידע הרשמי מרוכז באתר משרד הבריאות.

למועדון עצמו יש כאן תפקיד שהוא מדלג עליו כמעט תמיד, ואת ההרצאה על זה אני מעביר למועדוני ספורט ולקבוצות נוער בשלוש מתכונות נפרדות, לשחקנים, לצוות ולהורים.

שאלות נפוצות

מאיזה גיל צריך להתחיל לדבר על זה?

מקבוצות הנוער, בערך מגיל ארבע עשרה, ולא מהחוזה הראשון. באפליקציות של השוק האפור אין שוער בכניסה, ומה שאני רואה זה שאצל בני נוער זה מתפתח מהר יותר מאשר אצל מבוגרים.

האם נכון להגביל לשחקן צעיר את הגישה לכסף שלו?

לא להגביל, לבנות. הפרדה של המשכורת ליום שהיא נכנסת, עם סכום בזבוז מוגדר שאין עליו דין וחשבון, עובדת הרבה יותר טוב מפיקוח, כי היא לא מרגישה כמו עונש.

מי צריך לנהל את השיחה, ההורים או המועדון?

מי שהקשר האישי שלו חזק יותר, ורק אדם אחד. שני צדדים שמדברים במקביל מייצרים תחושת מצוד, והשחקן נסגר.

מה עושים כשהחוב הוא לאדם פרטי ולא לאתר?

מתייעצים לפני שמשלמים. אם יש איומים זה כבר לא רק עניין של גמילה, ואז פונים למשטרה ולעורך דין. במקביל ממשיכים את התהליך, כי חוב שמוסדר בלי גמילה חוזר.

מה עושים כשהשחקן מכחיש לגמרי?

לא מתעמתים ולא מציגים ראיות כמו בחקירה. אומרים מה שראיתם, אומרים שאתם נשארים, ומשאירים דלת פתוחה. ובמקביל פונים לייעוץ בשביל עצמכם, כי ההמתנה הזאת קשה ואי אפשר לעבור אותה לבד.

שחקן שהודה ורוצה להפסיק, מאיפה מתחילים?

עוצרים את הגישה להימור לפני שמדברים על כסף. חסימות בבנק ובאשראי, הסרת אפליקציות, ואדם אחד שיודע את הכול. אחר כך בונים תהליך.

לאן פונים בישראל?

רופא המשפחה מפנה למרפאה לגמילה מהתמכרויות בקופת החולים.

אם מדובר בשחקן שאתם מכירים

רוב מי שמגיע לעמוד הזה לא קורא אותו מסקרנות. יש שם, ויש חשבון בנק שמשהו בו לא מסתדר. הצירוף שחקן צעיר והימורים הפך אצלכם בשלב מסוים מנושא כללי לשאלה על אדם ספציפי.

אני מלווה מהמרים ובני משפחה בשיחה אישית, מתוך מה שעברתי בעצמי. אני קואצ׳ר מוסמך ומכור נקי, לא מטפל מוסמך, לא פסיכולוג ולא עובד סוציאלי, ואני לא תחליף לטיפול מקצועי. אפשר לקרוא איך נראה תהליך גמילה מהימורים בפועל, שלב אחר שלב.

השיחה דיסקרטית ולא מחייבת. 054-4511111, בטלפון או בוואטסאפ.

ואם זה דחוף עכשיו, ער״ן ב-1201 עונה בכל שעה, בחינם ובעילום שם.