הורים לשחקן צעיר, על מה לשים לב

הורים לשחקן צעיר נמצאים בעמדה הכי לא הוגנת שיש. הם הכי קרובים לילד, והם גם האחרונים שמישהו חושב לעדכן.

המועדון מדבר עם הסוכן. הסוכן מדבר עם השחקן. וההורה נשאר עם השאלה למה הבן חוזר עצבני ממשחק שהוא בכלל לא שיחק בו.

זה הרגע שבו רוב ההורים אומרים לעצמם שהם מגזימים.

אני מכיר את הצד השני של המשוואה. שיחקתי במכבי חיפה ובמכבי תל אביב ובנבחרת ישראל, ובמשך שנים ההורים שלי לא ידעו מה קורה אצלי. היום אני נקי תשע עשרה שנה. אני קואצ׳ר מוסמך ומכור נקי, לא מטפל מוסמך, ומה שאני כותב כאן מגיע מהצד של מי שהסתיר.

הורים לשחקן צעיר רואים לפני כולם

לא בגלל שהם חכמים יותר, אלא בגלל שהם רואים את השעות שאף אחד אחר לא רואה. המועדון פוגש את השחקן באימון ובמשחק. ההורה פוגש אותו בשעות הריקות שבין השניים, שלוש עד חמש שעות ביום, וזה בדיוק החלון שבו ההימור חי. שם, ולא במגרש.

הביצועים על המגרש הם המקום האחרון שבו זה מופיע. שחקן ממשיך להתאמן, להיות בכושר ולהגיע בזמן חודשים ולפעמים שנים אחרי שההימור יצא משליטה. מי שמחכה לראות ירידה בדקות משחק, יראה אותה הרבה אחרי שזה התחיל.

בבית זה נראה אחרת לגמרי.

וצריך לומר גם את הצד השני, כי אני לא מתכוון להפוך כל בחור צעיר שמשחק כדורגל לחשוד בעיני ההורים שלו. רוב השחקנים הצעירים יעברו את השנים האלה בלי שום בעיה, ורוב הסימנים שאני מתאר כאן יופיעו אצל נערים שהכול אצלם תקין, מסיבות אחרות. מה שמשנה הוא הצטברות, לא אירוע.

מה באמת מופיע בבית

הורים לשחקן צעיר מחפשים בדרך כלל את הדבר הלא נכון. זה כמעט אף פעם לא נראה כמו הימורים. זה נראה כמו נער בן שמונה עשרה שחוזר מאימון, אוכל, נועל את עצמו בחדר עם טלפון ויוצא משם רק למחרת בבוקר, כלומר בדיוק מה שעושים חצי מהנערים בגילו שאין להם שום בעיה בעולם.

וזו כל הבעיה.

טלפון שלא יורד מהיד בארוחה, ומסך שמסתובב הפוך ברגע שנכנסים לחדר. שינה שהתקלקלה בלי סיבה, בעיקר בלילות שיש בהם משחקים באירופה או בדרום אמריקה. עצבנות אחרי משחקים שהוא בכלל לא שיחק בהם, וזה סימן שחוזר אצלי שוב ושוב בשיחות עם הורים.

ואז מגיע החלק של הכסף. ציוד יקר שנעלם ויש לו הסבר. בקשות הלוואה קטנות שמגיעות עם סיפור מסודר מדי. סכומים שנעלמים מהארנק בבית ומיוחסים לטעות. משכורת שנכנסה ואחרי שבוע אין ממנה זכר, בלי שנקנה משהו שאפשר לראות.

אף סימן לבדו לא מוכיח כלום. כשכמה מהם מופיעים יחד באותה תקופה, זה מצדיק שאלה, לא אבחנה. אני לא מבקש מכם לעקוב אחריו. אני מבקש שתדעו איך זה נראה, כדי שתזהו את זה אם תראו. את הרשימה המלאה, שנכונה לכל התמכרות להימורים ולא רק אצל ספורטאים, כתבתי בהרחבה במדריך על סימנים שמישהו קרוב אליכם מהמר.

יש עוד דבר שהורים מפספסים כי הוא נשמע חיובי. בן שפתאום מדבר בביטחון מקצועי על ליגות, על הרכבי פתיחה ועל פציעות, ונשמע כמו מומחה. אצל ספורטאי זה לא תמיד תחביב. אשליית המיומנות היא אחד המנועים החזקים של הימורי ספורט, וכתבתי עליה בעמוד על למה הימורי ספורט ממכרים.

הכסף, השיחה שלא מתקיימת

החוזה הראשון משנה את הבית ואף אחד לא מדבר על זה. נכנס סכום שלא היה, נפתח פער בין הבן לחברים שלו, ומופיעה תחושה שהעניינים סודרו.

רוב ההורים שאני פוגש נמנעים מהשיחה על הכסף, וזה לא מחוסר עניין. הם חיו שנים בתחושה שהם מלווים קריירה שהיא לא שלהם, שהסוכן יודע יותר מהם, שהמאמן יודע יותר מהם, ושברגע שנכנס כסף אמיתי הם כבר לא הכתובת לשום דבר. הם מרגישים שזה כבר לא הכסף שלהם, ושהתערבות תיראה כאילו הם רוצים לשלוט. אז הם שותקים, והבן נשאר עם משכורת ובלי שום מבנה.

מה שראיתי שעובד הוא פשוט. לא לפקח, לבנות. להפריד את הכסף ביום שהוא נכנס, חלק לחיסכון סגור, חלק להוצאות החודש, וסכום קבוע שמותר לבזבז בלי לתת דין וחשבון. הסכום החופשי הוא מה שמחזיק את ההסדר, כי הוא מונע את התחושה שמנהלים אותו. זה לא ייעוץ פיננסי, וכדאי לבנות את זה מול יועץ פיננסי או רואה חשבון. יש לי עמוד שלם על זה, שחקן צעיר עם משכורת גבוהה.

הורים לשחקן צעיר, איך פותחים את השיחה

לא בשאלה כמה. היא מזמינה מיד הגנה ומספר קטן בהרבה מהאמת, ואחרי שנאמר מספר נמוך קשה מאוד לחזור אחורה.

פותחים בלשון פשוטה, במה שראיתם ולא במה שהסקתם. "ראיתי שיצאו סכומים מהחשבון ואני רוצה להבין" זה משפט טוב. "אני יודע שאתה מהמר" זה משפט שסוגר את השיחה.

ובוחרים את הרגע. לא אחרי הפסד, לא בדרך לאימון, ולא כשיש עוד מישהו בחדר. שיחה כזאת עובדת בארבע עיניים, בלי אולטימטום באותה נשימה.

כדאי לצפות שהשיחה הראשונה לא תעבוד. כמעט תמיד יש הכחשה, לפעמים כעס, ולפעמים גרסה מוקטנת של האמת שנועדה לסגור את הנושא. זה לא אומר שטעיתם. זה אומר שהנושא נפתח, ומה שקובע הוא מה שקורה בשבועיים שאחריו.

והמשפט שהכי חשוב להגיד, ורצוי מוקדם, הוא שאתם לא הולכים לשום מקום. לא כדי לוותר על הגבול, אלא כדי שהפחד לא ינהל את השיחה במקומכם.

מה עדיף לא לעשות

יש כמה דברים שהורים לשחקן צעיר עושים מתוך דאגה כנה, ודווקא הם עולים ביוקר.

הדבר הראשון הוא לשלם את החוב לפני שיש תהליך. ממה שראיתי, תשלום חוב בלי תהליך קונה כמה שבועות של שקט וכמעט תמיד חוזר. אם החוב הוא לאדם פרטי ומעורבים בו לחץ או איומים, זה כבר לא רק עניין של גמילה, ואז פונים לעורך דין ובמקרה הצורך למשטרה. את הסדר הנכון פירטתי במדריך על חובות מהימורים.

ואז יש את המאמן. הרבה הורים רצים אליו קודם, והרבה פעמים הבן נסגר אחרי זה. אם צריך לערב את המועדון, עדיף לעשות את זה אחרי שיחה עם הבן ולא במקומה.

והדבר האחרון הוא לנהל את זה לבד חודשים. ההמתנה הזאת שוחקת, והיא הסיבה שהרבה הורים מחכים הרבה יותר ממה שהם רוצים בדיעבד. גם להורה מותר לפנות לייעוץ בשביל עצמו, עוד לפני שיש ודאות, וזה לא בגידה בבן.

ואם כבר עשיתם אחד מהשלושה, זה לא נגמר שם. ההורים שלי עשו טעויות גדולות מאלה, וזה בכל זאת הסתדר.

אני אומר את זה כי אני מכיר את הצד השני. ההורים שלי לא היו צריכים לגלות לבד, הם היו צריכים מישהו שיגיד להם שמה שהם רואים אמיתי ושמותר להם לשאול. את זה אף אחד לא אמר להם.

המספרים בישראל גדולים ממה שרוב ההורים מדמיינים. לפי משרד הבריאות, מספר המכורים להימורים בישראל מוערך בין 150,000 ל-250,000 איש, שהם בין 1.5% ל-4% מהאוכלוסייה הבוגרת.

שאלות נפוצות

מאיזה גיל צריך לדבר על זה?

מגיל ארבע עשרה בערך, בקבוצות הנוער, ולא מהחוזה הראשון. באפליקציות של השוק האפור אין שוער בכניסה, ומהניסיון שלי אצל בני נוער זה מתפתח מהר יותר.

הבן שלי בן שמונה עשרה, מותר לי בכלל להתערב בכסף שלו?

מותר להציע ולא לכפות. הצעה שמגיעה כבניית מבנה, עם סכום חופשי שאין עליו דין וחשבון, מתקבלת הרבה יותר טוב מפיקוח. כפייה מייצרת הסתרה.

הוא מהמר אבל מנצח. זו עדיין בעיה?

הרווח רק מאריך את התקופה שבה הכול נראה בשליטה. מה שמעיד הוא לא המאזן אלא התפקיד שההימור תופס, ההסתרה, והצורך המיידי לתקן הפסד.

מה אם הוא מכחיש לגמרי?

אומרים מה שראיתם, אומרים שאתם נשארים, ומשאירים דלת פתוחה. במקביל פונים לייעוץ בשביל עצמכם. אתם לא צריכים להיות אלה שמאבחנים.

לספר לאבא, לאמא, לאחים, למועדון?

לפחות מבוגר אחד נוסף בבית צריך לדעת, כי לשאת את זה לבד לא מחזיק. את המועדון מערבים רק אם יש בו איש קשר שאינו חלק מהצוות המקצועי, ורק אחרי שיחה עם הבן.

לאן פונים בישראל?

רופא המשפחה מפנה למרפאה לגמילה מהתמכרויות בקופת החולים, והמידע הרשמי נמצא באתר משרד הבריאות., ובמצוקה דחופה ער״ן עונה ב-1201 בכל שעה ובעילום שם.

אם משהו כאן נשמע לכם מוכר

רוב ההורים שמגיעים לעמוד הזה לא בטוחים בכלום. הם ראו שני דברים קטנים, אמרו לעצמם שהם מגזימים, וחזרו לחפש בשתיים בלילה.

אני מלווה מהמרים ובני משפחה בשיחה אישית, מתוך מה שעברתי בעצמי ומהצד של הבן שהסתיר. אני קואצ׳ר מוסמך ומכור נקי, לא מטפל מוסמך, לא פסיכולוג ולא עובד סוציאלי, ואני לא תחליף לטיפול מקצועי. אפשר לקרוא איך נראה תהליך גמילה מהימורים בפועל, שלב אחר שלב.

השיחה דיסקרטית ולא מחייבת. 054-4511111, בטלפון או בוואטסאפ.

ואם זה דחוף עכשיו, ער״ן ב-1201 עונה בכל שעה, בחינם ובעילום שם.