זה עמוד להורים שכבר עברו את כל זה פעם אחת. לפעמים שלוש.
הורה לבן בוגר שמהמר נמצא במקום אחר לגמרי מהורה של נער. הוא לא גר אצלכם, הטלפון שלו לא נגיש לכם, ואין לכם שום סמכות פורמלית. מה שכן יש לכם זה עשור של ניסיונות מאחוריכם, ולפעמים גם נכדים בתמונה.
ובגלל זה השאלה מול בן בוגר שמהמר היא לא איך עוצרים אותו. היא איך אתם ממשיכים לחיות, ומה עדיין באמת בידיים שלכם.
איפה בן בוגר שמהמר שונה מנער
הזמן כבר עשה את שלו. חוב שהצטבר עשר שנים נראה אחרת מחוב של שנה, ולרוב הוא כולל גם הוצאה לפועל, גם עיקולים, וגם חובות לאנשים פרטיים.
ויש עכשיו עוד אנשים במעגל. בת זוג, ילדים, לפעמים שותפים בעסק. אתם כבר לא היחידים שנפגעים, ואתם גם לא היחידים שמחליטים.
ההבדל הגדול באמת הוא בכם. הורה בן 60 או 70 שמושך מהפנסיה שלו כדי לכסות חוב לא מסתכן רק בכסף. הוא מסכן את שנות העצמאות שלו, ואת היכולת שלו לעזור בהמשך, כשבאמת יצטרכו אותו.
ומתחת לכל זה יושב הייאוש. אחרי כל כך הרבה שנים, הרבה הורים כבר לא מאמינים שמשהו יכול להשתנות. זה מובן לגמרי, וזה גם מה שגורם להם להפסיק לנסות כלים חדשים.
למה זה לא נגמר מעצמו עם הגיל
התמכרות שלא טופלה לא מתבגרת יחד עם האדם. היא מתייצבת.
מה שקורה אצל רבים בגיל הזה הוא שההימור הופך פחות דרמטי ויותר קבוע. פחות אירועים גדולים, יותר שגרה שקטה שנמשכת שנים, עם חוב שמתגלגל ומשכורת שנעלמת בכל חודש באותו יום.
מסביב לזה נבנה מבנה שלם. הלוואות שסוגרות הלוואות, בת זוג שמנהלת את הכסף, הורים שמשלימים פערים, ולפעמים גם עבודה שמתקיימת בזכות מישהו שמכסה.
המבנה הזה יציב מספיק כדי להחזיק עשור. הוא נשבר לרוב רק כשאחת התמיכות בו מפסיקה, וזו בדיוק הנקודה שבה להורים יש השפעה אמיתית.
מול בן בוגר שמהמר, מה כן נשאר בשליטתכם
לא הרבה, וזה שווה יותר ממה שנדמה.
בידיים שלכם ההחלטה מה אתם מממנים. משכנתה, חשבונות, הלוואות, ערבויות. ההפסקה של המימון היא לא נטישה, והיא לרוב הדבר היחיד שמזיז משהו אחרי שנים.
בידיים שלכם גם השאלה על מה אתם חתומים. ערבות ישנה שנשכחה, חשבון משותף, ייפוי כוח. שווה לשבת עם מישהו ולבדוק את זה לעומק, ולא להסתמך על הזיכרון. הכלים לזה נמצאים בעמוד על הגנה על כספי המשפחה.
ובידיים שלכם הקשר עצמו. אפשר להפסיק לתת כסף ולהמשיך לראות אותו, לאכול איתו, לשמור על קשר עם הנכדים. ההפרדה הזאת קשה מאוד בהתחלה, והיא מה שמאפשר להורה להישאר בתמונה עשור נוסף בלי להישבר.
מה שכבר לא בשליטתכם
חלק גדול מהתשישות של הורים בגיל הזה מגיע מלנסות לשלוט במה שאי אפשר.
אתם לא יכולים לחייב אותו לטיפול. בגיר לא חייב כלום לאף אחד, וכל ניסיון לכפות נגמר בהתנגדות, גם כשהוא מסכים בפה.
החשבון שלו הוא שלו, גם אם פתחתם אותו איתו לפני עשור. כל מה שאפשר זה להציע שקיפות ולראות אם הוא מסכים לה.
גם ההחלטות של בת הזוג שלו אינן שלכם. לא אם היא נשארת, לא אם היא מפרידה כספים, ולא אם היא מספרת למשפחה שלה.
ואתם לא יכולים לתקן את מה שכבר קרה. עשור לא מתגלגל אחורה, וכל שעה שמושקעת בשאלה איפה טעינו היא שעה שלא מושקעת במה שכן אפשר לעשות מחר.
זה נשמע מייאש, ובפועל זה דווקא משחרר. הורה לבן בוגר שמהמר שמצמצם את המגרש שלו לשלושה או ארבעה דברים אמיתיים מחזיק מעמד הרבה יותר זמן. זה מה שאני רואה.
איך מדברים איתו בגיל הזה
לא כמו עם ילד. זו הטעות שאני רואה הכי הרבה.
הורה שמדבר עם בן 30 בטון של הורה לבן 15 מקבל תגובה של בן 15. גם אם ההתנהגות שלו ילדותית, השיחה צריכה להיות בין שני מבוגרים.
מה שעובד זה לדבר על עצמכם ועל ההחלטות שלכם, לא על שלו. אנחנו מפסיקים לכסות את החשבון מהחודש הבא. זה לא עונש, זו החלטה שלנו. אנחנו כאן, ולא עם כסף.
מה שלא עובד זה לחזור על ההיסטוריה. רשימה של כל מה שקרה מאז 2016 לא מייצרת תובנה, היא מייצרת חומה.
ואם הוא מכחיש או ממזער, ההתמודדות עם זה מפורטת בעמוד על איך מדברים עם בן שמכחיש, ולמה ההבטחות שלו לא מחזיקות כתבתי בעמוד על הבטחות של מהמר.
כשיש בת זוג ונכדים
ברגע שיש משפחה משלו, התפקיד שלכם משתנה שוב.
אתם לא הכתובת הראשונה יותר, בת הזוג היא. ולפעמים היא זו שתגיע אליכם, מבולבלת בדיוק כמוכם, ולא בטוחה אם מותר לה לספר.
הדבר המועיל ביותר שאפשר לעשות שם הוא לא לבחור צד ולא להגן עליו. אמא שמסבירה לכלה שלה למה הבן שלה בעצם בסדר עושה נזק אמיתי, גם לה וגם לו.
מה שכן, אפשר להיות עוגן. עזרה בילדים, שגרה יציבה, ובית שאפשר לבוא אליו. יש עמוד שלם שמדבר איתה ישירות על בעל שמהמר, ואפשר פשוט לשלוח לה אותו.
ואם יש ילדים בתמונה, הם קולטים הרבה יותר ממה שנדמה. איך מדברים איתם כתוב בעמוד על שיחה עם ילדים על הימורים בבית.
אפשר בכלל להשתנות בשלב הזה
כן. ואני לא אומר את זה כסיסמה.
התחלתי את הדרך שלי החוצה כשכבר הייתי מבוגר מספיק כדי לחשוב שהספינה הפליגה. לפני תשע עשרה שנה זה נראה לי בלתי אפשרי.
מה שאני כן יודע זה שגיל הוא לא המשתנה המכריע. מה שמכריע זה אם נשארה סביבו מערכת שמאפשרת לו להמשיך בלי לשלם מחיר, ואם יש מישהו שהוא סומך עליו מספיק כדי לבקש עזרה. איך התהליך נראה בפועל תיארתי בעמוד על גמילה מהימורים.
מה שאני לא אעשה זה להבטיח לכם שזה יקרה. אף אחד לא יכול.
שאלות נפוצות
הוא מבקש שנשלם שוב. כמה פעמים זה בסדר?
אין מספר נכון, ויש כלל שעוזר. אם התשלום הקודם לא לווה בשינוי אמיתי בטיפול, התשלום הבא הוא המשך של אותו דפוס. במקרה כזה עדיף לעצור, וההרחבה נמצאת בעמוד על תשלום החוב של הבן.
אנחנו בפנסיה. מותר לנו פשוט לסרב?
מותר לגמרי, ולרוב זה גם הדבר הנכון. הורה שמאבד את היציבות הכלכלית שלו הופך בעצמו למי שצריך עזרה בעוד כמה שנים, ואז אין לאף אחד רשת.
הוא מנתק קשר כשאנחנו מסרבים. מה עושים?
משאירים הודעה אחת שאומרת שאתם כאן, ולא רודפים. ברוב המקרים שאני מכיר הנתק נמשך שבועות ולא שנים, וההיעדר של רדיפה הוא מה שמקצר אותו.
אנחנו חלוקים בבית אחרי עשור. אפשר עוד לתקן את זה?
כן, וזה לרוב המקום שבו כדאי להתחיל. שני הורים שמחליטים יחד הם הדבר היחיד שמונע דלת אחורית, וכשזה לא מצליח לבד, ליווי משותף עושה הבדל גדול.
הוא הפסיק פעם לשנתיים וחזר. זה אומר שאין סיכוי?
לא. נפילה אחרי תקופה נקייה היא חלק מוכר מהתמונה, והיא לא מוחקת את מה שהיה. הרבה אנשים שנמצאים היום בהחלמה יציבה עברו קודם תקופה כזאת.
כולם אומרים לנו שהגיע הזמן לוותר. זה נכון?
לא, ויש הבדל גדול בין לוותר לבין להפסיק לממן. הורה של בן בוגר שמהמר יכול להיות נוכח לגמרי בלי לתת שקל, וזה בדיוק הצירוף שמחזיק לאורך שנים בלי לשבור אף אחד.
מה עושים אם הוא בהוצאה לפועל?
זה מצריך ייעוץ כלכלי ומשפטי אמיתי ולא עצות מהאינטרנט. ההקשר הכללי של חובות נמצא בעמוד על חובות מהימורים, והצעד הראשון הוא למפות את מלוא התמונה מול איש מקצוע.
מה כן אפשר לעשות מכאן
אם אתם קוראים את זה אחרי עשור, כנראה שאתם עייפים מאוד, ואולי גם קצת מתביישים שאתם עדיין כאן.
אין בזה שום דבר שצריך להתבייש בו. אני מלווה הורים בדיוק בשלב הזה, ובחלק גדול מהמקרים העבודה היא בכלל עליכם ולא עליו. אני עושה את זה מתוך הניסיון האישי שלי ומתוך שנים של עבודה עם משפחות, כמלווה ולא כמטפל מוסמך. ההקשר הרחב נמצא בעמוד על הבן שלי מהמר.
שיחה ראשונה היא דיסקרטית, ואפשר לעשות אותה רק אתם, בלי הבן.
במצוקה מיידית אפשר לפנות לקו הסיוע הנפשי של ער״ן במספר 1201, בכל שעה וללא זיהוי. המידע כאן אינו תחליף לייעוץ מקצועי או לטיפול נפשי.