אשפוז לגמילה מהימורים מול ליווי בקהילה

המשפחה כמעט תמיד רוצה אשפוז. זה הדבר הראשון שצריך להגיד, וזה גם מובן לגמרי.

אחרי שנים של הבטחות שנשברו, מסגרת סגורה נשמעת כמו הדבר היחיד שיכול לעצור את זה. שמי ליאור רוזנטל, אני נקי תשע עשרה שנה וקואצ׳ר מוסמך, ואני מלווה בקהילה. את זה כדאי שתדעו כשאתם קוראים את העמוד, ולכן אני משתדל להיות הוגן במיוחד לצד שאני לא נמצא בו.

אשפוז לגמילה מהימורים הוא כלי אמיתי. הוא פשוט לא כלי לכולם.

מה זה בכלל אשפוז לגמילה מהימורים

משרד הבריאות מונה שתי מסגרות אינטנסיביות. גמילה באשפוזית, כלומר מסגרת עם לינה, וטיפול יום במרכז יום טיפולי. המידע הרשמי נמצא באתר משרד הבריאות.

ההבדל ביניהן גדול ממה שנשמע, והוא לא רק שאלה של איפה ישנים בלילה אלא של כמה מהחיים הרגילים ממשיכים לרוץ במקביל לטיפול, וזה בדיוק מה שקובע מה נשאר אחר כך.

באשפוזית אדם גר במקום, מנותק מהסביבה שלו, ועובר יום מובנה. במרכז טיפול יום הוא מגיע בשעות מסוימות וחוזר לישון בבית, ולכן הוא נשאר בתוך החיים שלו ומתמודד איתם תוך כדי. יש גם מסגרות ביניים שמשלבות בין השתיים. מי שרוצה לראות את כל האפשרויות ביחד ימצא אותן בעמוד על טיפול בהתמכרות להימורים.

יש הבדל אחד שכדאי להכיר. בהתמכרויות לחומרים יש שלב גמילה פיזי שמחייב לפעמים פיקוח רפואי, ובהימורים התמונה שונה. ההיגיון של אשפוז כאן נשען פחות על הגוף ויותר על ניתוק מהגישה, על שבירת שגרה ועל מסגרת אינטנסיבית. מה בדיוק נדרש רפואית זו שאלה לרופא.

מתי אשפוז לגמילה מהימורים באמת נדרש

יש מצבים שבהם אשפוז לגמילה מהימורים הוא הכיוון הנכון, ואני אומר אותם למרות שאני לא מספק אותו.

הראשון הוא כשלון חוזר בכל דבר אחר. אדם שניסה ליווי, ניסה קבוצה, ניסה טיפול, וממשיך להמר כל שבוע, צריך משהו אחר ולא עוד סיבוב של אותו דבר.

השני הוא התמכרות נוספת לצד ההימורים. סמים או אלכוהול משנים את התמונה לגמרי, ולרוב מחייבים מסגרת רפואית.

השלישי הוא מצב נפשי לא יציב. דיכאון עמוק, מחשבות אובדניות או מצב פסיכיאטרי אחר דורשים גורם מקצועי, ולפעמים מסגרת סגורה. במצב כזה לא מתחילים בליווי, ולא איתי. ער״ן עונים ב־1201 בכל שעה, בעילום שם ובחינם.

והרביעי הוא סביבה שאי אפשר להתמודד איתה. אדם שגר עם שותפים שמהמרים, שעובד במקום שמסובב סביב הימורי ספורט, או שנמצא תחת לחץ פיזי מנושים, לא יצליח לעצור בתוך אותה סביבה בדיוק.

בהרבה מהמצבים האחרים קהילה היא כיוון סביר להתחיל בו. אני לא יודע להגיד באיזה אחוז מהמקרים.

מה קהילה נותנת ואשפוז לא

היתרון הגדול של טיפול בקהילה הוא שהוא קורה בתוך החיים האמיתיים. אדם שלומד להתמודד עם דחף בשבת בערב בבית שלו, למד משהו שיישאר איתו.

באשפוז אין דחף בשבת בערב. אין טלפון, אין כרטיס, ואין גישה.

זו הבעיה המרכזית של מסגרת סגורה. אנשים מסיימים תקופה מצוינת ואז חוזרים בדיוק לסביבה שממנה יצאו, בלי שהתאמנו על זה. היום שאחרי הוא נקודת התורפה, והרחבתי עליו בהמשך העמוד.

קהילה גם לא עוצרת את החיים. אפשר להמשיך לעבוד, להמשיך להיות אבא, ולא להיעדר חודש. עבור אדם עם חובות זה לא פינוק אלא הכרח, כי הפסקת עבודה בזמן חוב מחמירה את המצב שמלכתחילה הוביל לכאן. את השאלה הכלכלית פירטתי בעמוד על חובות מהימורים.

ויש דבר שלישי, והוא הסיבה האמיתית שרוב האנשים בוחרים בקהילה. אשפוז דורש להסביר לכולם איפה היית חודש. את המחיר החברתי הזה תיארתי בעמוד הליווי הדיסקרטי, והוא מונע מהרבה אנשים לפנות בכלל.

מה קהילה לא נותנת

הגינות מחייבת לומר גם את הצד השני. ליווי בקהילה, בכל צורה שהיא, מניח שיש לאדם מספיק שליטה כדי לעמוד בהחלטות שלו בין הפגישות. אצל חלק מהאנשים ההנחה הזו לא נכונה.

אין פיקוח. אף אחד לא בודק. זה הכל.

אדם שיוצא מפגישה ופותח את האפליקציה כעבור שעה עשה את זה בלי שאף אחד ידע, ואם הוא לא מספר, אף אחד לא יגלה עד שיהיה מאוחר. בתוך מסגרת סגורה זה פשוט לא אפשרי, וזה יתרון אמיתי ולא רק תיאורטי.

וקהילה גם דורשת סביבה שמאפשרת. משפחה שמכסה כל חוב בלי סוף, או בית שבו יש גישה חופשית לכסף, מנטרלים חלק גדול מהעבודה. על זה כתבתי בעמוד על הגנה על כספי המשפחה.

איך בוחרים בפועל

הכלל הפשוט הוא לא להתחיל מהשאלה איזו מסגרת, אלא מהשאלה מה קרה עד עכשיו.

מי שלא ניסה שום דבר עדיין, מתחיל בקהילה. רופא משפחה, מרפאה לטיפול בהתמכרויות, קבוצה של מהמרים אנונימיים, ליווי אישי, או שילוב שלהם. אין סיבה להתחיל מהמסגרת האינטנסיבית ביותר לפני שניסו כלום.

מי שכבר ניסה ונכשל שוב ושוב, שווה שיבדוק אשפוז או טיפול יום ברצינות.

ומי שיש לו התמכרות נוספת או מצב נפשי לא יציב, לא בוחר לבד. הוא הולך לרופא, והרופא מכוון. את זה אני אומר לכל מי שפונה אליי במצב כזה, גם כשזה אומר שהוא לא יהיה לקוח שלי.

ההחלטה לא צריכה להיות סופית. אנשים עוברים בין מסגרות, ומעבר מאשפוז לקהילה או להפך הוא לא כישלון אלא התאמה.

היום שאחרי, וזו השאלה שאף אחד לא שואל בהתחלה

משפחה שמחפשת אשפוז שואלת כמעט תמיד שתי שאלות. כמה זה עולה וכמה זמן זה נמשך. השאלה השלישית, שהיא החשובה מכולן, כמעט אף פעם לא נשאלת.

מה קורה ביום שהוא יוצא.

אדם שבילה חודש בתוך מסגרת סגורה חוזר לאותו בית, לאותה עבודה, לאותם חברים ולאותו טלפון, ואת כל אלה הוא לא פגש חודש שלם. הוא גם חוזר עם ביטחון, כי הוא היה נקי חודש, וזה שילוב מסוכן. הביטחון הזה הוא בדיוק מה שגורם לאדם להגיד לעצמו שהוא כבר יכול לעבור ליד המקום בלי להיכנס.

מסגרת רצינית בונה את ההמשך עוד לפני השחרור. מי מלווה, איזו קבוצה, מתי הפגישה הראשונה אחרי, ומי מחזיק את הכסף בחודשיים הקרובים.

אם אתם בודקים מסגרת ולא שומעים מהם תשובה מסודרת לשאלה הזו, זו נורה אדומה גדולה יותר מכל דבר אחר שתשמעו בשיחה הראשונה. את החלון הרגיש הזה תיארתי בעמוד הליווי אחרי נפילה.

מה עולה כמה

אני לא נוקב במחירים כי הם משתנים מאוד ואין לי מקור מעודכן שאפשר לסמוך עליו. מה שכן אפשר לומר על המבנה.

המסלול הציבורי הוא הזול ביותר. מוקדי הטיפול של השירות לטיפול בהתמכרויות במשרד הרווחה, ומרפאות ההתמכרויות בקופות החולים, כרוכים בעלות נמוכה או בהשתתפות עצמית, והתנאים משתנים בין מסגרת למסגרת. את הסכומים המדויקים בודקים מול המוקד עצמו, ולא לפי מה שכתוב באתרים.

המסלול הפרטי הוא היקר שבמסלולים. אני לא יודע לומר בכמה, ולכן שווה לברר מול כמה מקומות ולבדוק את המסלול הציבורי לפני שלוקחים הלוואה.

ומהמרים אנונימיים בחינם לגמרי, בלי הרשמה, ואפשר להגיע השבוע. פירטתי בעמוד עליהם.

שאלות נפוצות

כמה זמן נמשך אשפוז לגמילה מהימורים?

זה משתנה בין מסגרת למסגרת ובין מקרה למקרה, ולכן צריך לשאול את המסגרת עצמה. מה שחשוב יותר מהמספר הוא מה בונים ליום שאחרי. מסגרת שלא מציגה תוכנית המשך בקהילה עוד לפני השחרור, שווה לשאול אותה למה.

אפשר לאשפז מישהו בכוח?

לא בגלל הימורים. זו לא החלטה של המשפחה אלא של גורמים מוסמכים, והיא נוגעת למצבים פסיכיאטריים ולא להתמכרות כשלעצמה. משפחה שמרגישה שיש סכנה מיידית פונה לרופא או למיון, ובמצב חירום למד״א ב־101 ולמשטרה ב־100.

הבן שלי מסרב לאשפוז. מה עושים?

עובדים עם מה שאפשר. משפחה יכולה להשתנות בלי הסכמתו, ולפעמים דווקא זה מה שמזיז אותו. רופא המשפחה הוא נקודת התחלה טובה גם בלי שהוא נוכח, ואפשר גם להיפגש איתי בלי שהוא יודע. את המסגרת המשפחתית פירטתי בעמוד הליווי המשפחתי.

מה ההבדל בין אשפוזית לטיפול יום?

באשפוזית ישנים במקום ומנותקים מהסביבה, ובטיפול יום מגיעים לשעות מסוימות וחוזרים הביתה. טיפול יום נותן חלק מהאינטנסיביות בלי הניתוק, ומאפשר לרוב להמשיך לתפקד. הוא גם קל יותר להסתרה מבחינה חברתית.

אחרי אשפוז זה נגמר?

לא, ומי שחושב שכן נמצא בסיכון גבוה. התקופה שאחרי היציאה היא הרגישה ביותר, כי חוזרים לאותה סביבה בלי המסגרת שהחזיקה. בדיוק לשם נועד ליווי המשך, קבוצה, או שילוב שלהם, וכתבתי על החלון הזה בעמוד הליווי אחרי נפילה.

איך יודעים אם מרכז פרטי אמין?

בודקים מי מפעיל אותו, אילו אנשי מקצוע מוסמכים עובדים בו, ומה בדיוק כלול במחיר. נורה אדומה מרכזית היא הבטחה לתוצאה או שיעורי הצלחה שאין להם מקור. מה עוד שווה לשאול כתבתי בעמוד על בחירת מלווה או מטפל.

מה עושים עכשיו

אם אתם משפחה שקוראת את זה ומחפשת מקום להכניס אליו את מי שאתם אוהבים, תעצרו רגע לפני ההחלטה. תשאלו קודם מה כבר ניסינו, ומה בדיוק אנחנו מצפים שיקרה ביום שהוא יוצא.

ואם רוצים לחשוב על זה בקול עם מישהו שהיה בפנים ואין לו אינטרס באשפוז ולא נגדו, אני זמין ב־054-4511111, גם בוואטסאפ, או ב־liorosenthal@gmail.com.

במצב דחוף לא מחכים. ער״ן עונים ב־1201 בכל שעה ובעילום שם, ובסכנה מיידית מתקשרים ל־101.